“הארץ המובטחת”

טייסי טייסת 119 לפני העברת מטוסי המיראז’ לטייסות 101 ו 117. תל נוף 1970.

“הארץ המובטחת”

זה קרה לפני הרבה שנים
בארץ גושן, מצרים של הפרעונים
המצב היה מאד קשה
וכולנו הזדנבנו אחרי רבנו, משה.

חצינו ים בחורבה, עם של עבדים
דור ועוד דור נדדנו, יהודים לא נחמדים…
שם הלכנו ובכינו, בלי מקלחת וחשמל
וברפידים חנינו, כדי לפתוח מעגל…

ארבעים שנה נדדנו, כמה כאבה התחת
עד שמהרי אדום נחתנו, על הארץ המובטחת…
והארץ המובטחת היא כמו יורה רותחת
ריב אחים שנאת חינם כך פוזרנו בעולם…

שנות אלפיים בניכר כאותם מתי מדבר
מה מותר ומה אסור, לא החמצנו שום שיעור…

 ואז, בחזונו הנביא תיאודור
ראה כי הגיע הזמן, הביתה לחזור!
ואם רק תרצו זו אינה אגדה
ואת הארץ לבנות – דרושה הרבה עבודה…

והורינו חזרו, כמוכי קדחת
לשקם ולבנות את הארץ המובטחת
ארבעים שנה הלכו כמו צאן
אחרי הרועה, דוד בן גוריון…

ולפתע, “נאצר מחכה לרבין אי אי אי יי”
שוב הפאניקה חוזרת, ידידיי
ואשכול גמגם “קדימה!”
ומשה דיין נכנס שוב פנימה…

ובשבע ארבעים וחמש בדיוק,
משכנו כולנו –
גם ה”אייס” גם ה”קאלוק”…
ובבור מחייך מרדכי המפקד
והפצצות נכנסו – ישר ל”מוקד”…

והייתה אז תחושה, חזקה מתמיד
כי נוכל כל אויב באזור להשמיד
כי כולנו משפחה מלוכדת אחת
איזה כיף לנצח, הוי כמה נחמד…

“ניצחנו” אמר הגנרל השרמנטי,
חזק ומהר, ומאד אלגנטי…
הטייסת יצאה למסע ניצחון
עלילות גבורותיו, הם רק קצה הקרחון…

והארץ “שקטה” ארבעים שנה
ובכל פסח שאלנו, “נו, ומה נשתנה?”
פה הכרס תפחה, שם צימחה לה קרחת –
וכך, גם גדלה לה אצלנו התחת,
ה”קונספציה” והשתן שעלו אל הראש –
הביאונו להפתעת שנת שבעים ושלוש…

מלבנון נסוגונו, אך שבנו שנית;
את “אילת” כבר אבדנו, עכשיו את “חנית”…
ב”בינת-ג’בייל” וב”דאבל” הקושי גדול
וצה”ל ספג גול אחרי גול…
חיל האוויר את ה”טבע” תקף
בתל אביב חגיגה, והצפון- שוב חטף…
מבול של קטיושות, ומעזה קסאם –
וחלוץ התנתק, והלך לו משם…

ולפתע, כבר אין לערכים כבוד,
והיהודים שם למעלה, שכחו לעבוד
והצרות ניתכות ישר מן האמתחת
זעקי אהובה, הוי ארצי המובטחת…

כך, התהילה לעולם חולפת
ואת הארץ עננת קדרות אופפת
ואין מנהיג ואין עגלון לממשלה
והדרך מתמשכת, והיא רק מתחילה…

ואם האחרים עוד יוסיפו לקמבן –
את המנגינה הזאת, לא נפסיק לנגן…
ואם גם בארזים השלהבת נפלה –
אנחנו עוד נמשיך למשוך העגלה,
ואם גם קול התותחים
עדיין לא נדם,
נדע כי תפקידנו עדיין לא תם….

קיסריה 8.6.2007 במלאות 40 שנה לששת הימים