“תהילת נצח”
במקום מילות פרידה –
רק רציתי להגיד תודה…
על הנפלא והעצוב, על המתוק ועל המר
על הדבש ועל העוקץ, על היפה והמכוער…
על השדות, על הקיבוץ ועל החברים,
על החמסינים בילדות, כבר לא כל כך זוכרים…
על לילות ירח שבעמק, על הבנות והבנים,
על השירים בארבעה קולות, על אהבות הנעורים…
על הדבש ועל העוקץ, על היפה והמכוער…
על השדות, על הקיבוץ ועל החברים,
על החמסינים בילדות, כבר לא כל כך זוכרים…
על לילות ירח שבעמק, על הבנות והבנים,
על השירים בארבעה קולות, על אהבות הנעורים…
על דירי המטוסים ועל ימי הכוננות,
על שנות הנעורים בעמדות היירוט,
על הסדיר ועל הקבע ועל המילואים-
הנה הנה לפתע, הימים באים…
על הזריחות, על השקיעות ועל העננים,
על הים והמדבר, על האווירונים…
על הבחירה, על האיכות ועל הערכים
על האחריות והמחיר, בצידי הדרכים…
על שנות הנעורים בעמדות היירוט,
על הסדיר ועל הקבע ועל המילואים-
הנה הנה לפתע, הימים באים…
על הזריחות, על השקיעות ועל העננים,
על הים והמדבר, על האווירונים…
על הבחירה, על האיכות ועל הערכים
על האחריות והמחיר, בצידי הדרכים…
על כי בארץ בה בריחה מדגל
כבר מזמן הפכה לזכות-
כמה זכינו, שנשארנו במיעוט…
על כי רעיי שבאוויר, חזרו לאדמה
על שהמשכנו את המנגינה הזאת
בימי שלום ובלילות המלחמה,
על החובה, על אהבה ועל החירות-
על השנים הארוכות של הטיסה והשירות…
על העובדים, על הצוותים וכל האנשים
שבזכותם המראנו, גם בזמנים קשים…
על הימים והלילות, ברומא או פאריז
איכה חלפו ביעף, אני נכנס לקריז…
על המראות סופה על נחיתות רכות-
היום כל זה נגמר, ובא לי קצת לבכות…
על שלפתע בזדון הגיע גם אלי –
הגיל,
על שעלי להיפרד בעצב מה”סטיק”-
ולשנות תרגיל…
על כל אלה ידידי, אומר לכם תודה כעת
על שניתנה גם לי הזכות-
איתכם ביחד, לשרת…
אל על. נתב”ג. 30 באוקטובר 2010. דברים בג’מבו 747/400 לאחר נחיתה אחרונה.
Related posts
