שיחה עם איתן דנציג 16.6.2018
מאת תא”ל (מיל) יפתח ספקטור
זכיתי והתאפשר לי לראות את ציורו הגדול של יצחק ניר, המתאר בצורה סמלית את רגע היפגעותו של מטוס באוויר. בניגוד למקובל באמנות הנפוצה למדי של ציורים תעופתיים, בציור מיוחד זה הדמות המרכזית אינה מטוסים ריאליסטיים המעלים אש ועשן, אלא משהו אחר ושונה.
ניר בחר לייצג את המטוס הפגוע ואת טייסו המבועת באמצעות עוף מוזר מן האגדות המרחף מעל נוף זר ושומם, מקום שאין בו חיים. כדורי האוייב כבר הלמו בו וחרכו חורים בגלימתו הלבנה. החבטות עצרו את מעופו והוא נתקע באוויר, מתחיל לשקוע כלפי מטה, כנפיו עוד פרושות אך הנוצות כבר איבדו את כיוון התעופה והחלו מתבדרות. הוא נגרר מאחור בעוד אחיו (בני המבנה שלו) הולכים ומתרחקים בדרכם הביתה. יש עוד אחרים מלמעלה, גם הם לבנים כרפאים על רקע המרחב המאדימי המוזר, הבוהים באסון המתחולל. ואתם גם אנו הצופים, מבעד לכוונת ה”מיראז”, עומדים מול התמונה, קצרי יד מלהתערב ולהציל.
הנוגע והקורע ביותר בציור סוריאליסטי, אקספרסיוניסטי זה, הוא האדם שבסיפור. הטייס שמטוסו נפגע מיוצג בציור באמצעות העיין הפעורה בטירוף והמקור הפעור. זהו אותו רגע בו יורדת עליו ההבנה ש”הנה זה בא”, הנה מתגשם הסיוט המבעת כל טייס. החלה הירידה במדרון אל המוות, או אל השבי הרע ממוות באותה ארץ עויינת שלמטה. ועדיין הוא מסרב להכיר, להשלים. הוא עוד צורח אחר אחיו ההולכים ומתרחקים ממנו: “חכו לי! חזרו! אל תעזבו אותי כאן לבד!!” אך הוא וכולנו יודעים שבא הרגע. הוא, כמו רבים מחברינו, נשאר לבדו ולגורלו.
כטייס קרב שחווה היפגעות באוויר, ציורו הרוחני של ניר מדבר אליי ומרגש אותי מאוד. עבורי הוא מבטא רגע ייחודי שאינני יודע אם אפשר להביעו במילים. יצחק ניר, טייס קרב עם עיין, יד ונשמה, מצא דרך משלו להציג רגע חד פעמי שכזה באמצעות הסמל, הצבע והאור.
אני מקווה ומאמין שיימצא המקום הנכון להציג עבודת אמנות מיוחדת ושונה זו בבית חיל האוויר. במקום זה יתאפשר לציבור רחב לראותה, ואולי לחוות משהו ממה שעבר במוחי כשעמדתי דקות ארוכות מולה.
בכבוד רב,
יפתח ספקטור
02.01.2012
Related posts
