יצחק ניר מציג: תמונות בנתיב

מאת: גל זרביב | spr – תקשורת ועיתונות peretz-spr.com

יצחק ניר מציג: “תמונות בנתיב” (תיאטרון ירושלים. תערוכת יחיד. יוני 2012).

טייס חיל האוויר וקברניט “אל-על” בעבר משיק תערוכת ציורים רטרוספקטיבית, לאחר שנים של יצירה.

נולד בשלהי מלחמת העולם השנייה וגדל בקיבוץ מרחביה אשר בעמק יזרעאל. בתקופת מלחמת השחרור, נזכר ניר בחוויות המלחמה מנקודת מבטו של ילד בן ארבע, איך קפץ לשוחות ולמקלטים יחד עם שאר חברי הקיבוץ מפני אימת מטוסי ההפצצה הסורים אשר תקפו את הקיבוץ וגרמו לאבדות בנפש. חוויה זו, עוררה בו כילד פחד גדול מפני מטוסי המלחמה אשר הטילו את חתיתם על הקיבוץ הקטן שבעמק. בלילות בחדר הילדים, הרחק מהוריו, יחד עם ילדים מבוהלים כמוהו, דמיין בחשיכה את מטוסי הפרופלור מנמיכים טוס, מגיחים מתוך השמים האפלים, מוכנים להפצצה.

לאחר שנסתיימה המלחמה בעודו ילד בן שש, נהג לשאת את מבטו לשמים ולצפות במטוסי הספיטפייר של בסיס חיל האוויר ברמת דוד טסים בשמי העמק. אז הוא מספר, התחלפה האימה בהערצה ובאהבה גדולה למטוסים. כך החליט להיות טייס.

באותן שנות ילדות בקיבוץ, החלה להתפתח בו החיבה לציור. כבר בציוריו הראשונים, מתקופת הילדות ניתן לראות בצד מראות “הקיבוץ של פעם”, גם אווירונים, הפצצות ומצנחי טייסים מופלים הרשומים בעפרונות צבעוניים. עוד בגיל צעיר, בתקופת חברת הילדים בקיבוץ וטרם המעבר לתיכון – ביה”ס האזורי, התגלה כישרונו הגדול בציור. אולם, רק בגילאי 12-13 עם המעבר למוסד החינוכי, החל לפתח את הכישרון בזכות המורה לציור תמר בינימוב מקיבוץ בית אלפא, אשר ארגנה חוג ציור לתלמידים המוכשרים. בשיעורים של המורה תמר, ציירו בטבע ביד חופשית, בגואש על גליונות נייר גדולים ובסגנון אימפרסיוניסטי.

כשהיה בן 17, למד בסמינר אורנים בסדנת רישום פחם של האומן מרסל ינקו ממייסדי זרם ה”דאדא” באמנות. באותן שנים, גם ביצע את טיסתו הראשונה בדאון בשמי העמק.

על-אף כישרונו בציור, ניצחה לבסוף אהבתו הנוספת  – המטוסים. הוא התגייס לקורס טיס ובתקופת מלחמת ששת הימים הטיס את מטוס הווטור (אזניה). במהלך המלחמה טס, הפציץ וצלף מעל סיני, סוריה, מצרים וירדן. משנסתיימה המלחמה, עבר להטיס את מטוס המיראז’ ובמהלך מלחמת ההתשה במהלכם של קרבות אוויריים הפיל שני מטוסים מצרים: מיג 17 וסוחוי 7 ופגע אנושות במיג 21. בנוסף, ביצע פטרוליםטיסות צילום מסוכנות בעומק האויב, בזכותן סיפק תמונות אוויריות של המזרח התיכון בעת המלחמה.

לימים קורקע עקב פציעה ובשנת 1971 הצטרף כטייס ל”אל-על”. בתקופת מלחמת יום הכיפורים תרם תרומתו למאמץ המחמה כשהוביל פצצות ופגזים מארה”ב לישראל על גבי מטוס “אל-על”. מאוחר יותר שב לכשירות וחזר להטיס את מטוסי סקייהוק כטייס מילואים. בשנותיו הרבות בשרות המילואים בחיל האוויר הספיק לשמש כטייס קרב, מדריך טיסה, ממיין ומעריך חניכי טיס ומתכנן במטה חיל האוויר.

במהלך שנותיו כטייס ב”אל-על” ביקר במוזיאונים ובגלריות מובילות ברחבי העולם והתרשם מיצירותיהם של גדולי האמנים. הוא התחקה אחר הספרות האומנותית וחקר את יצירותיהם של ציירי הרנסאנס. בשנות השמונים הצטרף לסמינר הציירים הבינלאומי באוסטריה בהדרכתם של ארנסט פוקס (ממובילי זרם ה”ריאליזם הפנטסטי”) וולפגנג מאנר. כאן גילה את הטכניקות הקלאסיות בצד הבנה עמוקה של יסודות הציור הפיגורטיבי . הוא מתמיד לצייר בסמינר זה, בחברת ציירים ידועי שם מכל העולם, עד היום.

בין שאר המשפיעים על דרכו הוא מציג לראשונה עם הצייר הנודע לב שטיימן באכסדרת “תיאטרון הבימה” בחורף 1980-81. לאחר מספר תערוכות בשנות ה 80 וה 90 המוקדמות והופעה כפולה בספר אמני ישראל (“ישרארט 2000”), הוא מפסיק להציג ומצייר “למגירה” שנים רבות.

באותן שנים הוא מפנה את מרצו להקמת תנועה ציבורית (ה”אימא” של “אור ירוק” היום) למאבק עיקש בתאונות בדרכים. אחד הפרויקטים “הרשומים על שמו” הוא חובת הדלקת האורות ביום להגברת הנראות ולהקטנת הפגיעה בהולכי רגל ותאונות רכב ברכב.

ב1991 התמנה כקברניט, מאמן ובוחן בחברת אל על, תפקידים בהם שימש עד לפרישתו בשנת 2010.

נקודת מבטו הבלתי שגרתית של ניר מתא הטייס עודדה אותו לחקור את השמים, את השקיעות ואת הזריחות. במיוחד התעניין באופן בו נראה ענן מלמעלה. בכל הציורים הגדולים המוצגים במוזיאונים ברחבי העולם נראים העננים מזווית הראייה של הצייר: מלמטה. הוא חקר את השפעת השוני בתאורה מעל העננים ועסק בבעיות פרספקטיבה שנבעו בין השאר מן המרחבים העצומים של “המודל” שלו – השמים.

בעבודותיו המוקדמות הוא מתרכז בריאליזם טוטאלי. מבחינתו המשמעות הייתה ש”עץ זה עץ, אדמה זאת אדמה, אישה זאת אישה”. בציוריו אלה ניתן לזהות אלמנטים סוריאליסטיים, אך נשמרים בהם עקרונות הציור הקלאסי, הריאליסטי, פיגורטיבי. חיבתו הרבה לפרספקטיבה הנמשכת מאופק לאופק, בולטת ברבים מציוריו.

היום נטייתו היא  לסגנון אימפרסיוניסטי, מהיר, ביד חופשית. היום, הוא אומר, ציור שהוא כמו צילום נתפס בעיניו כפחות מרגש. אבל,הוא מדגיש “ללא היכולת לצייר ריאליסטי אי-אפשר באמת לצייר אימפרסיוניסטי, ביד חופשית”.

“בציור נוף, אחד הסודות הוא ליצור דרמה בין קרוב מאד למתרחק אל האופק, בין כהה לבהיר, חד ומטושטש, חם וקר, גס וערפילי”, מסביר ניר.

יצחק השתלם אצל הצייר הרוסי הנודע לב שטיינמן והציג לראשונה את יצירתו בתיאטרון הבימה בחורף 1981.

“הילת הטייס” הוכן כמחווה לנספים באסון הג’מבו בשמי אמסטרדם. הציור מתאר טיסן ילדים מנייר שכנפו חרוכה. צילו המרחף מעל ענני הסופה העולים מהים יוצר סביבו טבעת של “קשת בענן” המרחפת עמו בנתיב טיסתו מעל העננים. זוהי תופעה מפורסמת המומלצת לכל מי שמזהה את צל מטוסו על ענן…

ציורו הגדול (275 x 175) “בנפול אויבך” הושלם בשנת 2011. ציור זה הינו מחווה לטייס אויב שנהרג בשמי תעלת סואץ. הציור מציב (ומעמת) את המתבונן כאילו דרך עיני הטייס הפוגע, הצופה מבעד לכוונת המיראז’ באויבו שגורלו נחרץ…

הוא מציג פרשנות מצמררת לתוצרי מצלמת הכוונת בזמן הקרנת סרט הירי בפני הטייסים בזמן תחקור קרב אוויר בשנות ה 70…

כיום נופי הארץ הם אהבתו החדשה ישנה, ולהרבה זמן…

חלק מציוריו העכשוויים כמו גם שרידים מציורי הילדות וציורים לאורך נתיב חייו העמוס חוויות, הוצג  בתערוכה רטרוספקטיבית זו.
תאריך: 11/06/2012 | עודכן: 18/06/2012