פורסם ב: 04.04.2018 בישראל היום

יצחק ניר ואריק צ’רניאק שירתו כטייסי קרב בחיל האוויר • מישקה בן־דוד מילא תפקיד בכיר במוסד • ושלושתם הפכו לסופרים – שכתבו לאחרונה רומנים דיסטופיים מצליחים עם תרחישים קודרים על עתיד המדינה • בראיון משותף הם טוענים: השסעים בעם מסוכנים ממלחמה קונבנציונלית

“מה רצית שאעשה? שאירה בהם?”, שאל מוטי ראובן, מאבטח במחסום ארז, בראיון טלפוני ששודר מייד בפתח חדשות הבוקר. “כל מה שראיתי זה נשים, ילדים, גל אדיר, אלפים באים אלי מתוך החושך. גם אם הייתי מרוקן עליהם את כל המחסנית, את שתי המחסניות, זה לא היה משנה כלום. בתוך דקה היו רומסים אותי… לא היו לנו הוראות פתיחה באש למקרה כזה. אף אחד לא דיבר איתנו על אפשרות פריצה של אלפי אזרחים”.

לכתבה שלמה: https://www.israelhayom.co.il/article/546893

לכתבה שלמה: http://www.theartblog.co/?p=2669

כאמנית, אוצרת ובעלת בלוג אמנות – אני מקבלת עשרות פניות מאמנים שאקדיש להם פוסט בבלוג. מרגש ומשמח אותי שבכל שכבות הגילאים אנשים נהנים ליצור, יחד עם זה גם בא הרצון לחזק את התודעה ולפרסם את היצירות. היות ואני יוצרת בעצמי, אני מזדהה ומבינה היטב את החשיבות האנרגטית להוציא את העבודות לקהל הרחב, בכל צורה שהיא… וכמובן כיום אחת הדרכים הכי יעילות אם לא ה- היא שיווק אמנות ישראלית באינטרנט.

חייבת לשתף אתכם שקיבלתי מייל מאוד מסקרן בבוקר יום שישי, בו כתב לי צייר ישראלי ותיק – יצחק ניר (WWW.YITZHAK-NIR.COM).

רוצים לדעת מה עומד מאחורי הציור?

לכתבה שלמה: http://www.theartblog.co/?p=2669

תערוכות ומוזיאונים, תרבות — מאת נגה רוזנברג בתאריך 25 באוקטובר 2012 13:12

תערוכת אמנות ייחודית בנושא ציפורים תוצג באתר השחזור בראש פינה, בין המציגים: מחלוצי הצילום הישראלי מולה עשת, הצייר, טיס הקרב יצחק ניר וטכניקות פורצות דרך באמנות פלסטית.

 כמידי שנה נודדות הציפורים, ועוצרות למנוחה ממעופן בגליל, את מעוף הציפור מתעדים אמנים רבים ביצירותיהן. סיגל עשת שפט, אוצרת התערוכה מרכזת באתר השחזור במושבה ראש פינה, תערוכת אמנות קבוצתית בנושא ציפורים שמהווה פן אמנותי ותרבותי לאירועי חורף של ציפורים המתקיימים בגליל בחסות הרשות לפיתוח הגליל.

בתערוכה מציגים כ 20 אמנים, בטכניקות שונות ומגוונות: ציורי שמן ודיו, פסלי שיש ונייר, מיצג וצילום. בין היצירות הרבות של אומני ראש-פינה ואומנים אורחים ניתן למצוא בתערוכה צילום אופנה נדיר של הצלם מולה עשת, משנת 1962, עשת מחלוצי צלמי האופנה בארץ צילם דוגמנית בכלוב ציפורי פלמנגו בגן החיות המיתולוגי בתל אביב. כמו כן, ציורים של טייס הקרב  ניר יצחק ציור מבוסס על קרב-אוויר בו הופל טייס אויב בשמי תעלת סואץ. זהו מחווה ללוחמים באוויר שלא חזרו בשלום לבסיסם.

בנוסף יצירות העשויות ממחזור שקיות, בטכניקות פורצות דרך, ללא טיפת צבע או משיכת מכחול, האמנים אביבה סביצקי ואיל פרידלנדר יוצרים כל אחד בדרכו ומאתגרים את השימוש הקונבנציונלי של מכחול וצבע של הציור הקלאסי.

 “יצירתיות האמנים מפתיעה אותי כל תערוכה מחדש, מעבר ליצירות הנדירות המוצגות, הפעם מבטיחה הפתעות רבות כמו מיצג  הכולל אור צבע וצליל בנושא ציפורים המעורר  את כל החושים. הקהל מוזמן”  אומרת האוצרת סיגל עשת-שפט.

עוד אומנים שיציגו בתערוכה : ניר יצחק, ורדה ברגר, רחל וולף, זאב לבינגר, מולה עשת, ליאורה טרקל, רחלי נוימן, גליה רון, בטי רובינשטיין, זיוית שיאון, עליזה לרט, ריצ’ל ויצמן, לירון חמלניק, נעמה עמירב, הדסה וייס, לינדה אלטבף, אביבה סביצקי, איל פרידלנדר, יורם לוי, ויטה ירוכימוביץ, אירית פרץ, איה אברהם, חנה שורץ, ג’ולי זמירי, ג’ים סילברמן.

(משמאל לימין: רס”ן אברהם שלמון, רס”ן אשר שניר, סמל שרה בן נון, סרן יצחק ניר. טייסת 119 תל נוף. 1970)

תערוכת יחיד: דיוקנו של טייס מצרי כציפור פצועה

מאת: יאיר אלטמן, מערכת וואלה! חדשות

יום שבת, 7 ביולי 2012, 14:51

 כבר במלחמת ששת הימים, ראה יצחק ניר את העננים מלעלה, כשטס בשמי סוריה, ירדן ומצרים. וכבר 30 שנה שהוא מצייר את הרגע שבו הפיל אל מותו טייס מצרי צעיר. “הרגתי ילד”תגיות: טייס קרב,יצחק ניר

 ביצירותיו של ניר מתערבבות יחדיו, בצבעים עזים, מלחמה ואמנות. הוא משלב טכניקה ריאליסטית עם משיחות מכחול חופשיות יותר ומתמקד במשחקי אור וצל. שנותיו הרבות כטייס קרב, ולאחר מכן כטייס אל-על, משפיעות רבות על ציוריו. ברבים מהם מופיעים עננים מנקודת ראותו של הטייס ובעיות הפרספקטיבה הנובעות מהמרחב העצום של השמיים. “כשאני מנסה ליצור בציור תחושה”, מסביר ניר, “אני קולט את האווירה והדמות באופן שהדבר משתקף לצופה. ישנם מספר שלבים המתחילים ברשמים וציורי הכנה קטנים. בכל שלב אני רואה אם אני מתקדם לעבר המטרה. הציור הוא משימתי. אני רוצה להגיע לתוצאה האופטימאלית וכל הדרך עד לשם לא מעניינת אף אחד”.

 הציפור שעליה מדבר ניר מופיעה בציור “בנפול אויבך”, שהוא יצירת הנושא של התערוכה. ביצירה זו מעבד ניר אירוע משירותו כטייס, אירוע שהותיר בו חותם בל יימחה.

  הציור עבר כמה וכמה גרסאות, מהגרסה הריאליסטית של 1980 – תמונה מדויקת, כמעט טכנית, של רגע הפגיעה – ועד תמונת הענק של היום: ציפור לבנה, כנפה הימנית חרוכה ובמרכז כוונת המיראז’. שובלי הירי הכהים חורכים את נוצותיה של הציפור, אך מבטה הוא הבולט בכל – אימה מהולה בהבנה עמוקה שהנה, הגיע הקץ. “הבנתי שהצלחתי להגיע לתמונה סוריאליסטית של מה שהיה. ולכן ביקשתי הפעם להגיע ליצירת חוויה אוניברסאלית יותר, איומה ככל שתהיה, של הצייד ושל הניצוד, בשנייה שהנפגע מבין שחייו הסתיימו”.

 בשנות ילדותו בקיבוץ מרחביה, החלה להתפתח גם החיבה לציור. כבר בציורי הילדות שלו אפשר לראות, לצד דימויים של הקיבוץ של פעם, אווירונים, הפצצות ומצנחים, רשומים בעפרונות צבעוניים. כנער, הוא השתתף בחוג אמנות, אך בחלוף השנים הציור נשאר ברקע, ספק תחביב, ספק הרגל מגונה. רק כשהיה בן 33, ניר גמר אומר בדעתו לצייר, בפעם הראשונה והאחרונה בחייו, “ציור אמיתי”, שמן על בד, ולגמור עם זה כבר. כשסיים לצייר, הבין שרק התחיל, שהוא כבר לא ייצא מזה. הציור סוף סוף כבש את לבו.

 לפנייה לכתב: talk2yaira@walla.co.il

השאיפה לשלמות
אחת הנקודות הבולטות בעבודתו של ניר, היא ההתעסקות הכפייתית כמעט ב”טכניקה” ובחמרים. בשאיפה להגיע ל”איזון המושלם” בין צבעים לקומפוזיציות כדי ליצור “שווי משקל”. שווי משקל שממנו נשקף חוסר שקט וכמיהה אל הנסתר, אל ה”מעל ומעבר”.

פרספקטיבה
ניר מעדיף פרספקטיבה ריאליסטית גם בעבודות הנוטות לעבר הסוריאליזם. היא בולטת ברבים מציוריו הנמשכים מאופק לאופק, ומושפעת מנקודת התבוננותו בנוף, מגובה של שלושים וחמישה אלף רגל…

נופים
חיבתו של ניר לציור מהיר בשטח, ללא רישום ובתנופות מכחול עזות יחד עם עבודת “שפכטל” אימפרסיוניסטית, בולטת בעבודותיו, הן כילד בקיבוץ והן בציוריו האחרונים. “בציור נוף” אומר ניר, “אחד הסודות להצלחה הוא המתח שבין הקרוב אל הרחוק, בין הכהה לבהיר, בין החם לקר, בין המפורט למעורפל הנמוג אל האופק“.

דיוקן
על פי ניר “המפתח” לציור מוצלח של דיוקן, הוא העיניים: “ציירים רבים אינם משקיעים את ההתבוננות הדרושה כדי להבין את הטיפולוגיה, האנטומיה ותכונת ההחזר של העין, ומקווים ש”הנקודה הלבנה” ליד האישון תעשה את העבודה… אותה נקודה לבנה הינה השתקפות העולם בזעיר אנפין על כדור העין המבריק. יש להוסיפה רק אם האור בציור מבקש זאת“.

“ציור מספר סיפור”
מדי פעם ניר “מספר סיפור” לעצמו ולנו. בעבודות אלו מעומתים החיים עם כיליונם, הגדילה עם הקמילה, האהבה אל מול הפחד, החזק והכבד- מול האוורירי והמתפוגג… “החיים – “כצל העובר” במסע האור והעננים”.

יצחק ניר, שמעולם לא “החליט להיות צייר”, מצייר ומציג מגוון מרשים של עבודות רגישות ומרגשות העשויות ביד אמן. ככל שעובר הזמן, הולכים ציוריו ומקבלים מימד פילוסופי אוניברסאלי, הנושא אותנו אל מעל ומעבר לאופק.

דן ליבני. ירושלים, 22 ביוני 2012

אם כבר הזכרתי רבנים אז עוד משהו  של הרבי מקוצק:
כתוב בתהילים (פרק פ”ה  פסוק  י”ב):  “אמת מארץ תצמח…”
שואל הרבי מקוצק:  “מהו אם כן הזרע של האמת”?
“מהו שצריך לשים באדמה כדי שתצמח האמת?”
ומשיב הרבי מקוצק: “אם קוברים  את השקר באדמה אזי צומחת האמת…”

מתוך הכרות רבת השנים שלי עם יצחק ניר (למדנו וציירנו יחד ברייכנאו  אוסטריה), אני מעיד עליו, שהוא “קבר” את השקר באדמה.
כל מה שרואים כאן בתערוכה, שייך לאמת…
הציורים שלו כביכול מאד “מדויקים”. עם זאת ניר המתלבט הוא אדם חופשי ברוחו, המוצא פתרונות חדשים, ושוב מתלבט…
ומה שיוצא מכל זה  הוא ציור רגיש ואמיתי,  נטול “פוזות”…
אם ברצוני להישאר נאמן  לראשית דברי, כדאי שאשתוק כעת, ואתן לציורים “לדבר”.
האמינו לי, יש להם הרבה יותר מה לומר ממני.
בהצלחה, יצחק ניר.

צבי מלנוביצר, צייר.  22.06.2012 תיאטרון ירושלים